<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ב</h1>
<h2>דף ב:</h2>
תנן סתם משנה בפרק אחרון דר"ה [ל"ב ע"ב] אין מעכבין התינוקות שהגיעו לחינוך מלתקוע. משמע הא נשים מעכבין וסתם משנה זו כרבי יהודה דאמר דאין נשים סומכות (ל"ג א'). ולכאורה כן נראה הלכה שהרי סתם משנה הוא ומחלוקת בברייתא וקימא לן הלכה כסתם משנה ולא כרבי יוסי ורבי שמעון דאמרי נשים סומכות רשות אף על פי שפטרם הכתוב מסמיכה והוא הדין לכל מצות עשה שהזמן גרמא שהרשות ביד הנשים לעשותן. ורבינו יעקב אומר (שם תד"ה הא) דאפילו הכי אין הלכה אלא כרבי יוסי ורבי שמעון מדאמרינן בפרק בתרא דעירובין (צ"ו א') דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים אליבא דרבי יוסי, מכלל דלרבי יהודה מיחו וסברא הוא שמיחו מפני שהיתה מברכת שמע מינה דלרבי יוסי שרי לברוכי, וכן אשתו של יונה שהיתה עולה לרגל והיתה מביאה עולת נדבה במקום עולת ראייה, ומעשה רב. אמנם אמרינן בירושלמי דברכות (דף י"ד ב') בשם רבי אבהו אשתו של יונה הושבה ומיכל בת שאול מיחו בה. ואומר רבינו יעקב (עירובין שם תד"ה מיכל ע"ש) שטעמו של רבי יהודה שאוסר בכל אלה אינו משום בל תוסיף כדפירש רבינו שלמה שאין נראה שיהא שייך כי האי גונא בל תוסיף, אלא סמיכה דאסר רבי יהודה מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים ומעשה דאשתו של יונה דומיא דחולין בעזרה ותקיעה ותפילין משום ברכה לבטלה מעכבין, ועוד רבינו יעקב מביא ראייה דנשים מברכות על כל מצות עשה אע"פ שפטורות ממנו מפרק קמא דקידושין (ל"א א') דאמר רב יוסף מאן דאמר לי סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן מפני שהיה סגי נהור, ומסתמא אם היה פטור מברכת הפירות ומברכת המצות מזה לא היה עושה יום טוב, אבל זהו דבר תימא מהו וציונו בדבר שאינה מחוייבת לא מדאורייתא ולא מדרבנן דהא מאי דמברכין אמצות דרבנן היינו כדמפרש בפרק במה מדליקין (שבת כ"ג א') גבי נר חנוכה היכן ציונו מלא תסור אבל נשים במצות עשה שהזמן גרמא אפילו מדברי סופרים (נשים) פטורות כמו שמוכיח בפרק מי שמתו בברכות (כ' ב') גבי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה (תו' בר"ה שם).
<h2>דף י.</h2>
אמר רבי יוחנן (ר"ה ל"ד א'—ב' ותד"ה לדידי ע"ש) שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא, כי אין לחוש להפסקה, וכן בהלל ובמגילה ובקרית שמע וחולק על רבי אבהו שסובר שאם שהה בינתים כדי לגמור את כולו חוזר, והלכה כרבי יוחנן. ועכשיו נהגו העולם לתקוע בישיבה שלשים קולות שלש פעמים קשר"ק [ו]שלש פעמים קש"ק [ו]שלש פעמים קר"ק ובתפלה תוקעין במלכיות קשר"ק בשופרות קר"ק בזכרונות קש"ק וכן ישנו בסדר רב עמרם והרב רבי בנימין יסד כמו כן נוי ארבעים קולות בהריענו ודבר [זה] תימה מה מנהג הוא זה דקש"ק דזכרונות וקר"ק דשופרות סותרין זה את זה שאם ותיבב גניחה [הוא] קר"ק אינו כלום ואם הוא יללה קש"ק אינו כלום ואם שניהם הוא גניחה ויללה קש"ק וקר"ק אינו כלום, ובערוך בערך ערב משמע שהיו נוהגין בימיו שלשים קולות בתפילה כמו בישיבה קשר"ק קש"ק קר"ק למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות שעכשיו עושין בטוב ממה נפשך, ורבינו יעקב הנהיג לעשות קשר"ק למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות ואמר שדי בכך שלא לשנות המנהג ביותר שאם ותיבב גניחה ויללה די לתקוע קשר"ק ואם הוא אחד מהם שעכשיו יש הפסקה בנתים אין לחוש להפסקה שהלכה כרבי יוחנן (שם ל"ג ב' תד"ה שיעור ע"ש), דרבי אבהו עצמו שהנהיג לעשות קש"ק אחר קשר"ק זהו מפני שסובר הפסקה מעכבת ואין הלכה כמותו. ואומר עוד רבינו יעקב דשלשה שברים דברייתא צריך לעשותו בנשימה אחת כשלשה יבבות דמתניתין.
